היתה לנו “חבורת קפה” בפריז. כל יום התכנסנו כמה חברים לעבוד בבית-הקפה LE CHAT NOIR על הצטלבות רחובות ז’אן-פייר טאמבו ורו סן מור. העובדים במקום ידעו בדיוק איזה קפה כל אחד מאיתנו אוהב ואנחנו, כצרפתים מלומדים אה-לה ז’אן-פול סארטר וסימון דה-בובואר, עקבנו אחרי ההליכות והנימוסים של התרבות הצרפתית. כשיצא הסרט “גינסבורג” בצרפת כמובן שאף לא אחד ויתר על ההזדמנות לצפות בו. זה סרט שמתאר באופן כזה או אחר את חייו

במסגרת החברות חדשה-ישנה שלי עם פייר הרמה, מי שנחשב לשוקולטייה הטוב בעולם, כשגרתי בפריז הוא הזמין אותי כל שנה לאירוע השנתי של השקת השוקולדים שלו. בכל פעם זה היה אחרת. היה סיור בן יום שלם ברחבי פריז (התחיל בחמש בבוקר והסתיים בעשר בלילה) עם תחנות עצירה ברחבי העיר, בהם הוגשו שוקולדים וקינוחים חדשים; פעם התאספנו על גג של הסוויטה שעיצב המעצב המסתורי מרטין מרג’יאלה (לשעבר דיזל ומותג משל עצמו). והיתה השנה הזו עם תצוגת

Responsive Menu Image
Skip to toolbar